יש לי וידוי

כשאני מטיילת ברחובות העיר (תל אביב), אני תמיד מציצה בחלונות הבתים כדי לראות איך אנשים מעצבים את הבית שלהם. אפשר ללמוד הרבה על הדיירים רק מהצצה בחלון הסלון, ולעיתים אני מקבלת השראה לפרוייקטים עתידיים ממשהו שראיתי.

מהתבוננות על הבניינים ברחובות תל אביב אפשר ללמוד על ההיסטוריה של בניית העיר והרבדים השונים שמרכיבים אותה. בנייניה הראשונים של העיר, הבניינים האקלקטיים, שנבנו בשנות ה 20 וה 30, שמאופיינים ע״י אלמנטים קישוטיים שלוקטו מתרבויות שונות, תקרות גבוהות וחלונות גבוהים. בנייני הבאוהאוס, ע״ש בית הספר המפורסם (או כפי שם מכונים- הבינלאומיים) משנות ה 30 וה 40 שלהם חלונות סרט, מבנה א-סימטרי וטיח לבן ואופייני. ניתן להבחין בבניינים המודרניסטים של אמצע המאה הקודמת, בבנייני הקוביה המאוחרים יותר, ובבניינים החדשים שנבנים תדיר. כל בניין מבטא באופן ייחודי אופי וסגנון הדורשים מאתנו מעצבי הפנים יחס והתייחסות שונים לגמרי.  

יותר מכל אני אוהבת את הבניינים מלפני קום המדינה. רק תנו לי לשפץ בניין מתפרק משנות ה- 30... הדמיון שלי רץ קדימה ושלל  אפשרויות ורעיונות לשיפוץ ועיצוב של החללים מתרוצצים לי בראש  - היכן יציץ ריצוף מקורי, איפה ייחשף קיר שיספר לנו על כל שכבות הצבע שהוא נושא על עצמו, ואיך נוכל לנצל את אפשרויות החלל הפתוח בצורה הטובה ביותר.

הבניינים שתוכננו והוקמו בשנות ה- 20, ה- 30 וה- 40,  טומנים בחובם את מלא הפוטנציאל. מבנה שמבוסס על קירות חוץ וביניהם מערכת של קורות ועמודים המאפשרים פתיחה של כל חללי הפנים, תקרות גבוהות מאפשרות חופש פעולה עם  גבהים בתוך החלל ומאפיינים אותנטיים מאפשרים לתת לבית תחושה של היסטוריה לעומת ״חדש מהניילונים״.   

.בפוסט הבא אפרט סיפור של דירה בסגנון

מלון נורדאו, דוגמא לבניה בסגון האקלקטי

בניין בסגנון באוהאוס מציץ מתוך עצי פיקוס בכיכר דיזנגוף

בנייני הקוביה הנפוצים של שנות ה70

בניין חדש בתכנון שמאזכר את העיר הלבנה