הדירה המתחכמת
על איך מתמודדים עם מבנה דירה מגביל ודרישות לקוח מאתגרות
זוג +2 שקנו דירת 75 מ״ר בבניין משנות ה-30 העתיד לעבור שימור וחיזוק באחד הרחובות המבוקשים של שכונת פלורנטין, בקשו להתאים את מבנה הדירה לצרכים שלהם: דירת 3 חדרים בעלת מבנה ״לופטי״ פתוח עם פינת אוכל ואזור .עבודה
לדירה מבנה יחסית נפוץ לאזור זה של העיר: דירת 3 חדרים, שכל חדריה חזיתיים, ואזורי שירות הנמצאים בעורף הדירה ללא פתחים משמעותיים. במבנה כזה, בגלל חוסר בחלונות, קשה מאוד ליצור תכנית ״פתוחה״, תכנית שמשנה בצורה משמעותית את תחושת החלל הסגורה בדירה, מבלי לוותר על חדרים.
לפני: חדרים חזיתיים, שטחי שירות אחוריים
האתגר שלי בתכנון הדירה היה להצליח לייצר מקום לכל הפונקציות הנדרשות תוך כדי שאני נותנת לדירה אופי עכשווי ופתוח.
נדרש כאן פתרון יצירתי במיוחד. דבר ראשון הורדתי את כל מחיצות הפנים והתחלתי למפות את הדירה: היכן אני רוצה למקם את האזורים הציבוריים שבהם הדיירים מבלים את מרבית זמנם? איפה יש גישה למערכות חשמל, מים, אינסטלציה? היכן החלונות? איפה יש עמודים שאין ביכולתי להזיז ואני חייבת להתחשב במיקום שלהם? ולבסוף, אילו אמצעים יש בידי על מנת שהדירה לא תרגיש כמו שטנץ קבלני חסר נשמה?
בסופו של דבר הצלחתי לפצח את תכנית ההעמדה (זהו אחד הרגעים האהובים עלי בתהליך, הרגע שבו נוצרת ההתרגשות לקראת שיתוף הלקוחות בתוצאה ומעוף מחשבתי לגבי העיצוב העתידי שיתיישב על התכנית).
מה עשיתי כאן? תוכננו מעברים רחבים וברורים ומסדרונות צומצמו למינימום, אזורי האיכות בדירה הוקצו למען אזורי השהייה, נישות שנוצרו מתהליך חיזוק הבניין נוצלו לצורך מדפים דקורטיביים, גושי נגרות הוגדרו כאלמנט תוחם ומפריד במקום קירות, מבטים נפתחו ועמודים שוחררו.
כל הפעולות הללו מטרתן לתת הרגשת חלל פתוח ומרווח יותר מהתכנית הקיימת.
ניצול נישות בקיר, שנוצרו כתוצאה מחיזוק המבנה, למדפים דקורטיביים
שחרור עמודים לפתיחת מבטים והגדלת הרגשת החלל
פינת עבודה נסתרת מאחורי דלתות וחדר שינה שמוגדר ע״י יחידות נגרות במקום בקירות
עיצוב מינימליסטי לחדר השינה של הילדים כבסיס לתוספות הצפויות
יש לי וידוי
על יצר המציצנות שגורם לי להציץ בחלונות כשאף אחד לא רואה
כשאני מטיילת ברחובות העיר (תל אביב), אני תמיד מציצה בחלונות הבתים כדי לראות איך אנשים מעצבים את הבית שלהם. אפשר ללמוד הרבה על הדיירים רק מהצצה בחלון הסלון, ולעיתים אני מקבלת השראה לפרוייקטים עתידיים ממשהו שראיתי.
מהתבוננות על הבניינים ברחובות תל אביב אפשר ללמוד על ההיסטוריה של בניית העיר והרבדים השונים שמרכיבים אותה. בנייניה הראשונים של העיר, הבניינים האקלקטיים, שנבנו בשנות ה 20 וה 30, שמאופיינים ע״י אלמנטים קישוטיים שלוקטו מתרבויות שונות, תקרות גבוהות וחלונות גבוהים. בנייני הבאוהאוס, ע״ש בית הספר המפורסם (או כפי שם מכונים- הבינלאומיים) משנות ה 30 וה 40 שלהם חלונות סרט, מבנה א-סימטרי וטיח לבן ואופייני. ניתן להבחין בבניינים המודרניסטים של אמצע המאה הקודמת, בבנייני הקוביה המאוחרים יותר, ובבניינים החדשים שנבנים תדיר. כל בניין מבטא באופן ייחודי אופי וסגנון הדורשים מאתנו מעצבי הפנים יחס והתייחסות שונים לגמרי.
יותר מכל אני אוהבת את הבניינים מלפני קום המדינה. רק תנו לי לשפץ בניין מתפרק משנות ה- 30... הדמיון שלי רץ קדימה ושלל אפשרויות ורעיונות לשיפוץ ועיצוב של החללים מתרוצצים לי בראש - היכן יציץ ריצוף מקורי, איפה ייחשף קיר שיספר לנו על כל שכבות הצבע שהוא נושא על עצמו, ואיך נוכל לנצל את אפשרויות החלל הפתוח בצורה הטובה ביותר.
הבניינים שתוכננו והוקמו בשנות ה- 20, ה- 30 וה- 40, טומנים בחובם את מלא הפוטנציאל. מבנה שמבוסס על קירות חוץ וביניהם מערכת של קורות ועמודים המאפשרים פתיחה של כל חללי הפנים, תקרות גבוהות מאפשרות חופש פעולה עם גבהים בתוך החלל ומאפיינים אותנטיים מאפשרים לתת לבית תחושה של היסטוריה לעומת ״חדש מהניילונים״.
.בפוסט הבא אפרט סיפור של דירה בסגנון
מלון נורדאו, דוגמא לבניה בסגון האקלקטי
בניין בסגנון באוהאוס מציץ מתוך עצי פיקוס בכיכר דיזנגוף
בנייני הקוביה הנפוצים של שנות ה70
בניין חדש בתכנון שמאזכר את העיר הלבנה